דברי המנהל הכללי בטקס יום הזיכרון לחללי בית הספר

דברים בטקס יום הזיכרון לחללי ביה"ס (תשע"ז, 2017)

לפני כשלושה חודשים מלאו עשרים שנה לאסון המסוקים שבו נהרגו גם שניים מבוגרי בית-הספר והפנימייה הצבאית: משה מועלם וירמי כהן זכרם לברכה. באסון נספו 73 חיילים, מספר שקשה לעכלו גם ממרחק השנים. האנדרטה שהוקמה לזכר הנספים בשדה שליד שאר ישוב היא טורדת מנוחה: שבעים ושלושה סלעים מחוספסים מקיפים בריכה שמתוכה נשקפים הסלעים דמויי האדם ולרגע נדמה שלא אבנים גדולות ניצבות על ספהּ של בריכת המים אלא אנשים חיים. אור רך מאיר את הסלעים שכל אחד מסמן חייל שכאילו קפא לרגע על עומדו אבל תיכף ישוב להלך בינינו. אנדרטה זו שעל סלעיה חקוקים שמותיהם של הנספים נועדה להזכיר לנו את חייהם שנגדעו באחת.

השנה חנכנו את קיר הנופלים בכניסה לספרייה על שם מנחם (מלמל) רייך זכרו לברכה, בוגר בית הספר והפנימייה הצבאית, שנפל בשנת 1983 במלחמת לבנון בהיותו סגן מפקד סיירת גולני, בטרם מלאו לו 22 שנים. שמות נופלינו חקוקים בקיר הזכוכית בכניסה לספרייה וגם הם מוארים באור רך שנועד להפיח בנו מדי יום את זיכרון היותם. שמות כולם חקוקים וחתומים לא רק על קיר הזיכרון אלא בלב כולנו, משתקפים מהקיר כאילו הם חיים. כאשר חנכנו את פתיחתה המחודשת של הספרייה נשאנו תפילה שלא יתווספו שמות חדשים לקיר הזיכרון. להוותנו, תקוותנו נגוזה – ולרשימת הנופלים הוספנו השנה את שמם של שירה צור ומעוז-דב שמר. שירה שאביה, דודי, קרא את הקדיש וחבריה לשכבה צועדים ועומדים כאן עמנו לבקשתם, הייתה בוגרת מחזור צ"ה בשנת 2014. אחיה, עדי, הוא בוגר מחזור צ"א ואחותה הצעירה, גאיה, לומדת אף היא בביה"ס. שירה היא החלל ה-300 במשפחת הנופלים של ביה"ס הריאלי. מה גדול הכאב ש-"שירת חייה באמצע נפסקה".

בעוד כחודש ימלאו 50 שנה למלחמת ששת הימים, שהיוותה נקודת מפנה בתולדות המדינה. בתוך זמן קצר עברה מדינת ישראל ממצב של איום מוחשי לגורלה, לניצחון סוחף, לשיכרון כוח ולתחושת "אני ואפסי עוד". התקווה שתם עידן המלחמות התבררה כאשליה, ושש שנים מאוחר יותר – באוקטובר 73' – הייתה ישראל למדינה הנלחמת על עצם קיומה, כשגורלה תלוי מנגד. מאז, חוותה המדינה מלחמות נוספות וידעה מערכות קרב רבות – אך השלום המיוחל נותר עדיין בגדר תקווה רחוקה. למען התלמידים העומדים על מגרש המסדרים, ולמען הילדים הצעירים היושבים מסביב, אנו מתחייבים להמשיך ולהיאבק למען השלום, לחנך ולהאמין שהוא אפשרי.

בימים אלה עובר בית הספר טלטלה חסרת תקדים שמקורה בשינוי מדיניות משרד החינוך כלפי המוסד, שינוי המהווה סכנה ממשית לעתידו של בית ספרנו.
ביום זה, בשם עשרות אלפי בוגרינו, מורינו תלמידינו והוריהם, אני פונה אליך שר החינוך נפתלי בנט, לפעול להצלת ביה"ס הריאלי. כי את המנגינה הזאת – הנשמעת כבר מאה וארבע שנים – אי אפשר וגם אסור להפסיק לנגן.

סיפורו של ביה"ס שזור בסיפור הישוב היהודי בארץ ישראל, המאבק להקמת המדינה והתפתחותה. לכאורה קשה למצוא חוט מקשר בין משה מועלם, ירמי כהן, מנחם (מלמל) רייך, שירה צור ומעוז שמר; כל אחד מהם נפל בתקופה שונה ובנסיבות אחרות. כל אחד מהם היה עולם ומלואו. ועדיין – כולם נפלו על הגנת המדינה כשהם חדורים בערכים שספגו במקום הזה, ובבחירות שעשו בחייהם הקצרים מדי, חתרו לממש את חזון ביה"ס "המכוון את תלמידיו להיות בני אדם מעורבים… בחברה הישראלית".

משפחות שכולות, תלמידות ותלמידים, מורות, מורים ועובדים, בוגרות ובוגרים, הורים ואורחים יקרים: משפחת ביה"ס הריאלי העברי בחיפה מרכינה ראש, זוכרת ומתייחדת עם זכר חלליה.

יהי זכרם ברוך.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *