כשאמנות וספורט נפגשים בתיכון הדר

  • הפסקות אמנות
    הפסקת האמנות עסקה בריקודים של פעם, תלמידי דרמה בשכבה ט' למדו מספר ריקודים כגון:
    "בן לוקח בת" (מעגל ראשון) , "יש לנו תיש" (מעגל שני) ו"הורה רגיל" (מעגל שלישי).
    עם פתיחת ההפסקה החלו לרקוד בשלושה מעגלים.
    התלמידים שיצאו להפסקה צפו בריקודים ויכלו להשתתף במחול, כמו כן המורים.
    היה שמח!

%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa

  • הפסקות ספורט:

במשחקים הראשונים של הפסקות הספורט, ניצחו הבנים של כיתה ט'2 את הבנים של כיתה ט'1 בכדורסל ואילו הבנות של כיתה ט'1 ניצחו את הבנות של כיתה ט'2 במשחק מחניים.

הפסקות ספורט %d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%982

  • ביקור במוזיאון חיפה לאמנות עכשווית

במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר ביקרו תלמידי שלוש השכבות במוזיאון חיפה לאמנות עכשווית.
בסיור מודרך בין יצירת האמנות, למדו התלמידים כיצד לגשת ליצירה ולהבין את המפגש של "צופה-יצירה"– התבוננות, מחשבות, רגשות, מידע והבנה של יצירה בלתי מילולית.
במוזיאון מוצגות תערוכות תחת הכותרת "פוסט- פוסטמודרינזם ≠ אוטפיה". אוצרת: סבטלנה ריינגול.
מתוך אתר המוזיאון: "אשכול התערוכות הנוכחי מחולק לשלושה פרקים עיקריים, שכל אחד מהם מתייחס לבניית המרחב האוטופי – כמעוז של תקווה לשינוי פוליטי-חברתי ולקידומו באמנות העכשווית".
העיסוק בחזון העתיד בעולם האמנות העכשווית הוא נקודת הזינוק של אשכול התערוכות הנוכחי, המבקש לבחון את הופעת הפוסט-פוסטמודרניזם, שצבר תאוצה בשנים האחרונות בניסיון הדור לגבור על הפוסטמודרניזם של שלהי המאה העשרים, כתגובה לעידן הנוכחי רצוף המשברים.

במרכזו של הפרק הראשון ניצבת העיר ירושלים, בבחינת הסמל האולטימטיבי של המרחב הנצחי של העולם, שבו מתמזגות בסופו של דבר כל הישויות לכדי אחדוּת. העבודות המוצגות בחלק זה משקפות את האופנים שבהם העיסוק באידיאל האוטופי של ירושלים נקשר לשיח התרבותי העכשווי ולחזון עתידני.
הפרק השני עוקב אחרי הזיקה בין המודרניזם הישראלי בשנות השבעים, שאיגד את העיסוק במרחב המטאפיזי ובאפשרות לתיקון סדרי עולם, ובין האמנות העכשווית. החזרה לעיסוק בתפקיד האמן כשמאן, כמרפא של מדווי החברה, נקשר לצורך המתחדש בתחושת קהילתיות בעולם המערבי ובשיח האמנותי.
הפרק השלישי בוחן את החזון העתידי של כינון אופני חיים חדשים באמנות הישראלית בת-זמננו. בהקשר זה נבחנים האידיליה האבודה של החזון הציוני, עולם המיתוסים של יוון הקלאסית, "סדרי העולם החדש" של הפוסט-קולוניאליזם, וכן האוטופיזם של העולם הטכנולוגי. סוגי האוטופיה הללו מרכיבים את הסוגיה הסבוכה של חזון העתיד באמנות הישראלית במאה העשרים ואחת.

ביקור במוזיאון %d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%9f2 %d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%9f3

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *