אימון סוכות, איתנות ונחישות בפנימייה הצבאית

אימון קליעה פלוגת מילוא (י') סוכות 2017,
מאת החניך אביב רום
שמי אביב רום מפלוגת מילוא, ורציתי לספר לכם על אימון הקליעה שעברנו כפלוגה בין התאריכים השמונה באוקטובר עד העשרה באוקטובר:
לפני האימון היו לנו שיעורי קליעה ובהם למדנו על חלקי הנשק ואיך הוא פועל, ובנוסף למדנו על מצבי ירי שונים.

התרגשתי מאד לפני האימון, חיכיתי לזה כבר כשהתחלנו את שיעורי הנשק.
התעוררנו ביום ראשון בשעה שלוש לפנות בוקר, והתחלנו במסדר בוקר.
לאחריו ביצענו העמסות למשאית ומיד לאחר מכן עלינו על האוטובוס לכיוון בא"ח כפיר, הנקרא גם מחנה פלס.
כשהגענו התחלנו לפרוק את כל הציוד, בנינו את המחנה, ניקינו אותו ולאחר מכן אכלנו ארוחת בוקר.
האוכל שקיבלנו היה מנת קרב אחת לחולייה של ארבעה אנשים, אני אישית די אהבתי את מנת הקרב. לאחר מכן נכנסנו אל תוך הבסיס כדי לבצע אימון אחרון בסימולטור הירי "בגירה", לפני המטווח. בסימולטור הלך לי די טוב והצלחתי להשלים מקבצים מאוד טובים.
מיד לאחר מכן  חזרנו אל המחנה כדי לחתום על הנשקים האישיים, ובהמשך היום הגענו אל המטווחים וכל כיתה קיבלה מטווח. במטווח עשינו ירי בחונכות צמודה ולאחריו שלושה מקצי איפוס. בהתחלה הלך לי לא כל-כך טוב, אבל לאט לאט השתפרתי באופן משמעותי.

בדיעבד אני יכול להגיד שהאימון הראשון שלנו כפלוגה היה מאוד מוצלח, כיף ומגבש. זו הייתה עליית מדרגה משמעותית בהתחנכותנו בפנימייה, בכך שזו הייתה פעם ראשונה שלנו שחווינו שטח ולמדנו מה זה אומר לישון באוהל סיירים ולאכול כל היום ממנות קרב.
מבחינה אישית אני מאוד נהניתי באימון זה, מאוד אהבתי ללמוד ולהכיר דברים חדשים, ובעיקר ללמוד דברים שלא ידעתי על חבריי לפלוגה.

איתנות ונחישות
מאת החניך אושר דהן (י"ב)
התבקשתי לכתוב על אחד הערכים במסמך דמות הבוגר של הפנימיה.
לאחר מחשבה בחרתי לדבר על איתנות ונחישות, אבל לפני שאדבר על מה הן בעצם איתנות ונחישות מבחינתי, אני רוצה לצטט קטע קצר שהמפקד הראשון שלי בפנימייה הראל צרפתי מפלוגת אלון נתן לכיתה שלנו (2א) בתחילת הדרך בכיתה י':

"לכל חומות האבן יש סיבה, חומות האבן לא נועדו כדי להשאיר אותנו בחוץ.                              חומות האבן נמצאות כדי לתת לנו סיכוי לראות כמה חזק אנחנו באמת רוצים משהו.
החומות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים את זה מספיק.
חומות האבן נועדו בשביל אנשים אחרים."

כן, אני שומר את הפתק שתלשתי מהפנקס מצ"לים הזה בתחילת הדרכי בפנימיה, והוא תלוי לי על לוח השעם עד היום, אבל לא מפני שלא ידעתי את זה קודם, אלא מפני שזה משהו שהתחברתי אליו מאוד.

עכשיו אדבר קצת על מה זה איתנות ונחישות מבחינתי:
לדעתי הערך הזה הוא משהו שמתחיל בדברים הכי קטנים ומגיע גם לדברים יותר גדולים, לדוגמה – כשאתה עייף במיוחד, אחרי יום שלם שפעלת בכל מקום כל היום, אתה רוצה רק לשים את הראש על הכרית ולומר לעצמך שסיימת את היום, אתה מגיע לרגע הזה ונזכר פתאום שיש לך עוד מטלה אחת שלא סיימת והיית צריך לעשות אותה. ברגע הזה עלייך פשוט לצאת מהמיטה הנוחה, לסיים את הכל עד הסוף ואז רק לחזור אליה.
ניתן להסתכל על ערך זה בדוגמאות יותר פיזיות, כמו לסיים את המד"ס גם אם קשה קצת, וערך זה גם מגיע בסופו של דבר לדברים היותר קשים. אני מדבר יותר על הקושי הפיזי באימונים של הפנימיה, אחרי שכבר באמת לא נשאר לך כוח לכלום בתום כמה ימים – לדעת לאסוף את עצמך ולהגיד "אין מצב שאני מוותר עד שאני מגיע לסוף, כשאני מרגיש שעשיתי הכל בצורה הכי טובה שיש".

בגדול הערך הזה הוא ההבנה שאין דבר כזה בלתי אפשרי. שאפשר להשיג כל דבר שרוצים כל עוד אתה נחוש ויש לך את האש בעיניים להשיג את המטרה שלך, וכל עוד אתה איתן וחזק מספיק בשביל לעמוד באתגרים, שהדרך למטרה הזאת שאתה רוצה להגיע אליה מציבה לך.

הערך הזה פוגש אותנו הרבה ביום יום בעיקר במילים "אתה מוותר לעצמך" ולדעתי הערך הזה קשור לא רק בדמות ובאופי של בנאדם שלא מוותר לעצמו, בנוסף על כך הוא מתקשר גם בפן המנהיגותי.
לפחות לדעתי, כל מפקד שיהיה נחוש ואיתן יהווה דוגמה אישית לחיילים שלו. מובן שדבר זה גם יתרום לו בתור מפקד על ההובלה וההנעה של הכוח שלו, ובנוסף הוא יעביר לפקודים שלו את המסר – שאין דבר שהוא בלתי אפשרי, ושהם יכולים לעשות כל דבר ולהגיע לכל הישג או מטרה שאליהם יבחרו להגיע. זה גם מתקשר למקצועיות, או במילים אחרות: אין חומות שאי אפשר לשבור.

אני מצרף תמונות מאימון נוהל הקרב שעברנו בחופשת סוכות, שהוא כשלעצמו שיעור קטן באיתנות ונחישות.

פורסם בקטגוריה מתוך המידעון שלנו, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.