תולדות בית הספר

בית הספר הריאלי העברי בחיפה נוסד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הקורטריון של המכון היהודי לחינוך טכני בא"י, מייסודה של חברת "עזרה", החליט להקים בחיפה טכניקום ובית ספר ריאלי, וקבע בישיבתו ב- 20.10.1913 ששפת ההוראה של המקצועות המדויקים תהיה גרמנית. החלטה זו עוררה תסיסה גדולה בארץ כולה ובמיוחד בחיפה. בנובמבר אותה שנה נתכנסה בחיפה אספת מחאה נגד החלטות הקורטריון והוחלט בה לייסד בית ספר ריאלי שכולו עברי. הוועד הפועל הציוני החליט על ייסוד בית הספר הריאלי העברי בחיפה ולמנהלו נתמנה ד"ר ארתור בירם.

ביה"ס נפתח בחנוכה תרע"ד (סוף דצמבר 1913) במשכן זמני – בית הכנסת "הדרת קודש". ב"פרוגרמה לכל שנות הלימוד", שיצאה לאור באותה שנה, התווה ד"ר בירם את דרכו של ביה"ס:

"מטרה אחת לנו: להקים דור של עוזרים חדשים לגאולת ארצנו ושחרור עמנו… שאיפתנו לתת לתלמידים את היסודות העיוניים שיכשירום לעבודה עצמית וחופשית, להכשירם הכשרה טכנית, שאין להקנותה, לפי דעתנו, אלא על ידי מלאכת ידיים… להרגיל את בנינו לסדר ודיוק בעבודה… לפתח בהם ההכשרה הציבורית והחברתית, הכישרון לשלטון עצמי, שידעו לתפוס את מקומם הראוי בחברה ואשר יהיו מסוגלים להתמסר לענייני הציבור. אנשי מעשה שיהיו מוכשרים לעבוד עבודת ארצנו. אנשים שכל מילה תהיה להם מעשה… דבר מובן מאליו הוא שהחינוך הגופני צריך לתפוס מקום בראש, כי דרושים לנו אנשים בריאים בגופם ובעלי משמעת חזקה".

ד"ר בירם, בעזרת צוות מורים שעלו מאירופה (ד"ר בראוור, ד"ר ריגר, מר כרוך ומר סירקין) החל לעצב את דמות ביה"ס כ"בית ספר עמלני".

אז גם נוסדו גדודי הצופים "המשוטטים" על-ידי המורה לטבע פנחס כהן, שטופחו אח"כ כשבט הצופים "משוטטי בכרמל" על-ידי אריה כרוך.

בשנת 1923 עבר ביה"ס למבנה בחצר הטכניון, ששימש לפני כן כבית חולים צבאי בריטי. שנה לאחר מכן נפתחה פנימייה אזרחית שקלטה תלמידים מחו"ל ושימשה גם כמעבדה למשק בית. הפנימייה נסגרה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

החל משנת 1925 החל מסתמן מפנה בדרכו של ביה"ס, בשאיפה להפוך אותו לתיכון עיוני ממש. בשנים אלה גם נקבעה סיסמתו של ביה"ס – "והצנע לכת", שגיבשה את שאיפת ביה"ס בחינוך.

בין השנים 1939-1932 גדל ביה"ס בשל העלייה הגדולה וההתפתחות המהירה של הישוב בחיפה. מספר התלמידים הגיע ל-1147 ומספר הכיתות ל-34. נפתחו סניפים חדשים במרכז הכרמל ובאחוזה. בהשפעת מאורעות תרצ"ו הונהגו שיעורי "ספורט שימושי" שהפך אח"כ לחג"מ (חינוך גופני מורחב) – אבי הגדנ"ע. בשנת 1938 הונהגה בביה"ס התלבושת האחידה.

בשנת 1948 חלו חילופי משמרות בהנהלת ביה"ס: ד"ר בירם הגיע לגיל 70 ופרש ממשרתו כמנהל, אף כי המשיך לשמש כמנהל בית המדרש למורים וכיו"ר מועצת המנהלים של ביה"ס. במקומו נתמנה יוסף בנטויץ – שכיהן במשך שבע שנים (1955-1948/9). בשנים אלו גדל ביה"ס והתרחב ונולד סניף בית בירם, נוספו מגמות חדשות, הוקמה "חברת התלמידים", הונהג גיליון התלמיד, נערכו מחדש תכניות הלימודים, נחנכה הפנימייה הצבאית, הונהגו "שירות לאומי" והחיבור השנתי ונוספו לימודי אזרחות ופילוסופיה.

בסוף שנת 1955 מונה יצחק שפירא כמנהל בית הספר ושימש כמנהל המוסד עד לשנת 1983. בשנות כהונתו התרחב בית הספר עוד, נבנו בניינים חדשים בבית בירם, סניף חדש לכיתות התיכוניות במרכז הכרמל, הונהג שכר לימוד מדורג ושונה מבנה ביה"ס: שש כיתות יסוד ושש כיתות תיכוניות; הונחו היסודות למפעל "השירות לכלל" של התלמידים ("מחויבות אישית"), "חברת התלמידים" גובשה והורחבו מסלולי הלימוד. בראשית שנות ה-70 החל ביה"ס בקליטה של תלמידי הרפורמה במסגרת מיוחדת וללא הקבצות, גובשו דפוסים קבועים לעבודתו של המורה, המחנך ומרכז המקצוע, והורחבה רשת ההדרכה והפיקוח על המורים החדשים. בשטח החינוך הלך ביה"ס בדרך המיזוג בין עקרונות המרות ועקרונות החופש. בשנת 1983 נתמנה יצחק שפירא לנשיא בית הספר אחרי שפרש מתפקידו כמנהל.

בשנה זו נתמנה כמנהל ד"ר ישעיהו תדמור, בוגר ביה"ס, ושנות כהונתו עמדו בסימן פיתוח והרחבה של תכניות חינוכיות ולימודיות ויצירה של פרויקטים שונים. ביניהם ניתן למנות את החינוך לדמוקרטיה ולדו-קיום יהודי-ערבי, הודגש הטיפול בנושאי הציונות וההכנה לצה"ל. מחנות "השירות הלאומי" נערכו במשקי הקיבוץ הדתי והורחבו פעילויות הגדנ"ע.

בשנת 1996 נתמנה כמנהל רון כתרי, בוגר ביה"ס והפנימייה הצבאית. בתקופתו נערכו שינויים בתרבות הארגונית של ביה"ס, שעיקרן: בניית מבנה ארגוני חדש, בנייה של תפיסת הביזור והשירות, פתיחות לתקשורת פנימית וחיצונית והקמת מערך ניהול יעיל המעמיק את הדמוקרטיזציה בביה"ס. בצד טיפוח ערכים ותיקים נקבעו גם דגשים חדשים: שיתוף בקבלת החלטות, מתן משמעות לרצף 12 שנות לימוד, טיפוח המחשוב, כתיבת סילבוס לתחומי הלימוד ובו דגש על למידה חקר ולמידה אינטגרטיבית ומותאמת, בחינת דרכי ההערכה והמשוב. לקראת שנת 2000 עוצב לכל סניף מאפיין ייחודי משלו, במסגרת התפיסה החינוכית הכוללת של ביה"ס: הדר – מדעים ואומנויות, מרכז הכרמל – ביה"ס למדע, טבע וסביבה, אחוזה – מנהיגות ותקשורת. בשנת 2003 החלה לפעול בבית הספר מערכת ריאלידע – להוראה-למידה מתוקשבת בפיתוח עצמאי.

בשנת 2004 נפתח המחזור הראשון של ריאלי-גן – גן חובה הממוקם במבנה ייחודי במתחם אחוזה. בשנת 2008 נפתח בבית בירם אשכול גנים ירוק לגילאי 3 ומעלה. תחילה נפתחו שלושה גנים שמנו כ- 90 חניכים צעירים.  כיום יש ברשת הריאליגן שמונה גנים מגילאי שלוש עד גן חובה, הממוקמים באשכול הגנים הירוק בבית בירם (5 גנים), באחוזה (2 גנים), ובמטו"ס (גן אחד).

בשנת 2010 התגבשה תכנית פיתוח פדגוגית – ה'מארג' והחלה להיות מיושמת בשנת 2011. במקביל החלה להיות מיושמת תכנית פיתוח תשתית – פס"ל לפיתוח סביבות למידה, בכל רחבי בית הספר.

בינואר 2014 פרש רון כתרי. במקומו מונה למנהל הכללי ד"ר יוסי בן-דב, בוגר בית הספר במחזור מ"ט, שכיהן קודם לכן כחבר בוועד המנהל ובחבר הנאמנים (הדירקטוריון) של בית הספר.

בספטמבר 2014 נפתחה בחטיבה העליונה מגמת הנדסת מערכות, בעזרת תרומה מקרן סטף ורטהיימר. בית הספר הריאלי נבחר על ידי משרד החינוך, יחד עם גימנסיה הרצליה בתל אביב, להיות בית-ספר מדגים של נושא הטכנולוגיה בבתי-ספר עיוניים.

באוקטובר 2016 נחנכה הספרייה הריאלית ע"ש מנחם (מלמל) רייך, בוגר בית הספר והפנימייה הצבאית. הספרייה הוענקה כמתנה לבית הספר על ידי גיל אגמון, חברו בתקופת הלימודים בבית הספר ובפנימייה.

בספטמבר 2017 נחנך מרכז "חדרים" – מרכז לתרבות יהודית-ישראלית שהוקם בעזרת עמותת "היכל אליהו" בסניף יסוד אחוזה, שמופעל מאז בשיתוף עם בית מורשה מירושלים. בנוסף נפתחו בתיכון הדר, במטו"ס וביסוד אחוזה מתחמי מייקרים Makers, שהוקמו בעזרת תרומה נדיבה שקיבל בית הספר מקרן משפחת אדלסון, כדי שבהם ילמדו שילוב בין עבודת כפיים בטכנולוגיות מסורתיות ומכשירי הי-טק מתקדמים לבין התפיסה הפדגוגית של הלמידה משולבת הפרויקטים (PBL) בבית הספר ושיטות הוראה-למידה-הערכה מתקדמות שהונהגו בו.

החל משנת 2019 פותחה ויושמה בבית הספר תפיסה פדגוגית חדשה תחת השם "הריאלי 2030".  התפיסה, והשינויים הארגוניים הכרוכים בה, מיושמת במלואה בבית הספר החל משנת תשפ"ג (2022 – 2023).

בשנת הקורונה (2021-2020) הצטיין בית הספר הריאלי בניהול הלמידה מרחוק בעזרת "למידה היברידית" שנוהלה בכל כיתות בית הספר באמצעות מצלמות איכותיות שצילמו את השיעורים בכיתה ומסכי טלוויזיה גדולים שאיפשרו למורות ולמורים לעקוב ולשתף את התלמידים שבבית. בשנה זו שודר לראשונה בשידור חי הטקס המסורתי של יום הזיכרון, הכולל מדי שנה את כל 4,600 תלמידי בית הספר, וכן אלפים רבים מהבוגרים.

תוכלו לקרוא בהרחבה את תולדותיו של ביה"ס בוויקיפדיה ולתרום להעשרת הערך באמצעות תוספות משלכם.

לחצו כאן לעיון ב"אלבום המאה" שלנו

עוד על חזונו של ד"ר בירם:

דוקטור ארתור בירם מייסד בית הספר הריאלי העברי בחיפה

ד"ר ארתור בירם ז"ל היה מייסדו של בית הספר הריאלי העברי בחיפה ומנהלו הראשון החל משנת 1913.

ד"ר בירם היה איש רוח וחזון, פילוסוף, היסטוריון וחוקר המקרא; בשנת 1954 קיבל את פרס ישראל לחינוך.

חשיבתו פורצת הדרך, דרכי עבודתו, כתביו, אמירותיו וספריו עדיין מעצבים את דרכו של בית הספר גם כיום, מאה שנים לאחר ייסודו.

להלן לקט מתוך ה"פרוגרמה לכל שנות הלמוד" (חיפה, ה'תרע"ד, 1914-1913), אשר הייתה, כנראה, המסמך המקיף הראשון שעיצב את דרכו החינוכית של בית הספר.

בתחום המדעי: "מטרתו של בית הספר היא לתת לחניכיו הבנה טכנית ולפיכך מצאנו לנחוץ לקבוע בתכנית מקום חשוב ללימוד המתמטיקה, הפיסיקה והטבע."

בתחום ההומניסטי: "שאיפתנו היא לתת לתלמידים את היסודות העיוניים שיכשירום לעבודה עצמית וחופשית בתפקידם העתידי."

בתחום הלאומי: "עיקר שאיפתנו היא לתת לתלמידים חינוך עברי לאומי, עלינו לקשר, איפוא, את נפשות תלמידינו לעברנו הגדול, להנחיל אותם את היצירות הגדולות, שיצר עמנו במשך שנות מאות קיומו. ידיעה עמוקה ביהדות צריכה לשמש להם למקור הרגשתם הלאומית. לא אך את הספרות התנ"כית אנו רוצים להקנות להם, אלא גם את ספרותנו המאוחרת."

בתחום ההיסטורי: "ובנוגע לתולדות העמים, הנה הקצנו ללימוד זה כר נרחב ביותר, משום שבנינו מתחנכים וגדלים בסביבה רחוקה ונפרדת ממרכזי התבל. עלינו לפתח בהם את ההשקפה והמבט החופשי, שיביטו בעיניים פקוחות בקורות העתים, שירגישו את עצמם קשורים בקשר אמיץ עם כל אותם הכוחות והגורמים שפעלו בעבר והפועלים בהווה בחיי העמים…"

בתחום סביבת הלמידה: "אולמי הציור ובתי המלאכה הם בשבילנו אמצעי חינוך והוראה, שאין לוותר עליהם… תלמידינו יכיירו ויעצבו… יבנו תבניות… וכל העבודות האלה תשתמנה בהוראה לברור המוצגים ולחיזוק הידיעות."

בתחום הקניית הידע: "כל הידיעות הנרכשות צריכות להיות קניין חי. לא שיקבלו התלמידים את ידיעותיהם כשהן מוכנות ומוגשות לפניהם על ידי מורים, אלא צריכים הם להיות שותפים למורים ופועלים איתם בשעת ההוראה."

בתחום החינוך הגופני: "דבר מובן מאליו הוא, שבתכנית כמו שלנו, צריך החינוך הגופני לתפוס מקום בראש. כי דרושים לנו אנשים בריאים בגופם ובעלי משמעת חזקה. גם על ידי החינוך הגופני אנו מקווים לפתח ביחדים את ההכשרה הציבורית והחברתית, כישרון לשליטה עצמית, התעמלות, ספורט ובעיקר טיולים, יעזרונו להתקרב למטרה הרצויה."